מרסלו פונטוביץ - פסיכולוג קליני מומחה

1. הערכה עצמית נמוכה: קושי לקבל שבחים, פחד מדחייה, חוסר בייעדים אישיים, קושי להגיד "לא", חוסר שביעות רצון עם העצמי ו/או עם המראה הגופני, נטייה להניח מראש שלא למצוא חן בעיניי אחרים, הצבת מטרות מתחת ליכולות והכישורים האישיים.

 

ש - "אני מרגיש לא שווה, שכולם שווים או ראויים ממני, מחפד לקלקל לעצמי ולאחרים כל הזמן. אני אף פעם לא יכול לרכוש חברים. זאת האמת."

 

ת - ' אתה מחזיק במחשבות ובאמונות על עצמך ועל אחרים, שאינן מותאמות לצרכים שלך, ושל האנשים שאיתם אתה רוצה להתחבר. אז אתה בסופו של פועל באופן שיש לו את התוצאה ההפוכה ממה שרציתי. פתרון אחד יהיה לזהות את המחשבות והאמונות הללו, אחת אחת, ולבחון את נכונותם ואמיתותם, ולחשוב על אפשרויות חדשות להשיג את המטרותך.

 

 

 

ש - "אני רוצה לדעת איך להעלות את ההערכה העצמית שלי, כי אני מאוד מדוכאת, במיוחד מאז שבעלי אומר שהוא כבר לא מרגיש כלום כלפיי. איך אעבור  את המשבר הזה? איך להיתארגן מחדש?"

 

ת - ' זה טבעי, במצב של משבר נישואין, להרגיש עצובה, שברירית ומעורערת, על רקע דברי בעלך. זכרי שמערכת יחסים הוא כמו ריקוד לשניים, וכמובן גם לבעלך יש אחריות במשבר. את לא צריכה להיות מושלמת כדי לקיים מערכת יחסים מספקות. הצעד הראשון יהיה לדבר איתו באופן ישיר, לראות מה קרה, ויחד לחפש פתרונות לדברים שהובילו לזה. אם אתם לא רואים את דרך החוצה לבד, טיפול זוגי יכול לסייע. נסי לחשוב על תכונותיך ועל הדברים הטובים שבך, ותמיד זכרי מה ערכך. נסי לקבוע סדר העדיפויות, ואת המטרות שלך, וכמו כן להתמקד בדברים אחרים, ולקחת זמן לעצמך (לעשות דברים מהנים, כמו ללכת לקולנוע או תחביב). לדבר עם חברים קרובים יכול גם לעזור. ואם את חושבת שאת זקוקה למקום לחשוב על כל זה בסיוע איש מקצוע, טיפול פסיכולוגי יכול להתאים.

 

 

 

2. התעללות מינית: תוצאותיה עלולות להיות: קשיים ביצירה ובשמירה על יחסים אינטימיים, במתן אמון באחרים שוב, תחושות של פגיעות, חוסר ביטחון, בושה, אשמה, דיכאון, חרדה, התקפי פאניקה, מצבי רוח, התמכרויות, ופגיעה עצמית.

 

ש - "אני סבלתי מהתעללות מינית בגיל 9. זה קרה 3 או 4 פעמים. עדיין זוכרת, כי היו לי עם סיבוכים פיזיים ונפשיים. נדבקתי במחלת מין מבלי לדעת מה זה יחסי מין. אף אחד לא ידע. אני רק יודעת שהאמא שלי בכתה הרבה באותו יום. אף פעם לא היה לי האומץ לספר לאף אחד. מפחדת שלא יאמינו לי, או שיחשבו שאני אשמה. מאז שזה קרה, לא קיימתי יחסים. אני חושבת לנסות, אבל אני תוהה איך האדם הזה יגיב אם הוא ישמע אותי מדברת על הדברים האלה... הוא יאמין לי? נדבקתי בפפילומה, אני יודעת שאין לזה מרפא. לפעמים אני מרגישה מלוכלכת מבפנים. אני נגעלת מעצמי. לא יודעת מה לעשות ... הייתי אצל בגינקולוגית, סיפרתי לה מה קרה לי, ואז היא שואלת אותי אם אני שוכבת עם מישהו... הייתי רוצה לשכוח את כל זה ושיהיו לי חיים נורמליים... חשבתי להרוג את עצמי, אבל אני יודעת שזה לא הפתרון הטוב ביותר, ושיש אנשים שצריכים אותי. אני חיה איך שאני יכולה."

 

ת - ' עברת חוויה נוראית שגרמה להשלכות רגשיות וגופניות עד עצם היום הזה. החלק הפיזי טופל, אבל לעתים קשה יותר להתמודד עם החלק הרגשי, ככל שזכרים את הדברים הכואבים. זה יהיה נכון, בשלב הזה בחייך, שיהיה לך מקום בו תהי מוגנת, מוכלת, על מנת לעבד את הנושאים האלה ובכך להשאיר אותם בעבר, כי היום הדברים האלה כמו ממשיכים לקרות בתוכך, וזו הסיבה שכל כך קשה לחיות עם זה. אין ספק שלפגוע בעמצך זה לא הפתרון. את זקוקה לטיפול פסיכולוגי.

 

 

 

3. ביישנות: קושי להתקרב לאנשים, בתחילת קשר, הימנעות מלהכיר אנשים למטרות קשר, חחש ממקומות ציבוריים או ממצבים חברתיים, חוויה של בושה ומבוכה.

 

ש - : "אני אדם ביישן, בכל פעם שאני מתקרב לאישה אני מסמיק נורא, יש לי קצת יותר אומץ כשאני שותה אלכוהול, זה נורמלי? ומהו ההליך שצריך לעבור כדי להתגבר על הביישנות?"

 

ת - ' כדי להתגבר על הביישנות כדאי להיחשף בהדרגה למצבים שקשים לביישנים, כמו פלירטוט למשל, ולשנות את הדרך בה אתה רואה את המצבים האלה. כאשר ביישנות גורמת לסבל נפשי, דרוש טיפול פסיכולוגי. ייתכן כי במהלך הטיפול תגלה את הסיבות שהובילו לקשיים ואת הדרכים להתגבר עליהם. לרוב, הבעיה היא לא שמסמיקים, אלא שחשים מבוכה גדולה, גם סביב ההסמקה.

צריכת אלכוהול יכולה לשחרר עכבות, ותחת השפעת אלכוהול אדם ביישן יכול לעשות דברים שלא היה עושה בדרך כלל. אבל שתיית אלכוהול כ"טיפול" אינה מומלצת, משום שהשתייה רק מסתירה את הבעיה (כי לא נוצרת מיומנות חדשה לטיפול במצב), וכך, לא נחשפים למצב אלא רק מנציחים את הבעיה. מלבד זאת, שתייה יכולה להוביל להתמכרות ולפגיעה בתפקוד.

 

4. סכסוכים בין בני הזוג או בני משפחה: ויכוחים תכופים, קנאה, חוסר אמון, סכסוכים בין ההורים לילדים (בעיקר מתבגרים).

 

ש - "אנחנו נשואים שנתיים, יש לנו תינוק בן חצי שנה. אני מרגישה מחסור גדול בהתייחסות ובתשומת לב. בעלי לא מתעניין בי או במה שעובר עליי, וזה מפריע לי. אני מנסה להיות אישה טובה, לעזור לו, אני אמא טובה לדעתי. איך אני יכול לפתור את הבעיה שלי? "

 

ת - ' ראשית, נסי לדבר שוב עם בעלך, לחשוף את הצרכים שלך בלי להאשים, בצורה ברורה. תראי מה הוא חושב על מצבך. במידה וההתרחקות בינכם תימשך, כדאי לך להתייעץ בדבר האפשרות לטיפול זוגי, או פרטני, אם הראשון לא מתאפשר עקב חוסר שיתוף פעולה. 

 

5. בעיות נפוצות בגיל ההתבגרות: תלאות גיל ההתבגרות יכולות להביא לחרדה, עצב, אשמה, כעס, הערכה עצמית נמוכה, קשיים בבית הספר, עם חברים, ביצירת קשרים, מול ההורים, וספקות לגבי העתיד, בין יתר.

 

ש - "אני בן 15, תלמידי בכיתה י' בתיכון, ואני חושב שאני בדיכאון. לפני ששלחתי לך את המייל הזה קראתי על הסימפטומים באינטרנט, ואני באמת הזדהיתי עם רובם.

 

פסימיות

 

נרגנות

 

מחשבות על מוות, משאלות מוות

 

רגשות אשם

 

בושה

 

רחמים עצמיים

 

רצון להישאר בבית

 

הערכה עצמית נמוכה

 

בוכה על שום דבר, כל הזמן.

 

אני מבקש עזרה. אימא שלי חושבת שאני מגזים. הדברים שקוראים לי מעציבים אותי מאד ואין רצון לחיות. "

 

ת - ' לאור הסבל שלך, אני חושב שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך. ללא קשר לאבחנה שלך האם מדובר בדיכאון או לא, בשלב הזה של החיים סבל רב יכול להיגרם מכך שלא מסוגלים לראות את הדרכים להתמודדות עם מצבים מסוימים, או המחשבות הקשורים לעצבות, אשמה, חרדה. אז עזרה פסיכולוגית יכול להיות הדבר הנכון. נסה לדבר אימא שלך. נסה לא להתייאש, המוות הוא לא המוצא הנכון לקשיים שלך!

 

 

6. חרדה: יכולה להתבטא בדאגנות יתר, מתח, פחדים ופוביות, התקפי פאניקה, וחוסר הביטחון. לעתים, היא סימפטום לבעיה אחרת, כמו טראומות למשל (תקיפה, אונס, בגידה, התעללות). האדם יכול להרגיש מאוים, כועס, עם שרירים מתוחים, מוצף במחשבות, עצבים, קשיי ריכוז או בקבלת החלטות. החרדה יכולה גם להיות חלק מהתקף פאניקה, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעה טורדנית כפייתית, פוביה חברתית, הפרעת חרדה כללית, או אגורפוביה.

 

 

7. דיכאון: הביטואים לדיכאון שונים, ויכולים להופיע בעוצמות שונות בתקופות שונות של החיים. בדרך כלל, הפרעת דיכאון מתבטאה בחוסר תקווה לגבי הווה ועתיד, פסימיות, תסכול, ואכזבות, בין השאר. הסימפטומים הנפוצים הם עצב ו/או אדישות, היעדר הנאה, ירידה בעניין בעבודה, בפעילויות חברתיות, בחברויות ו/או לטפל בעצמי; מוטיבציה ואנרגיה נמוכות, תחושות של חוסר ערך ו/או אשמה מוגזמות, ירידה או עלייה חריגות בשינה והתיאבון, ירידה בחשק המיני, עייפות, עצבנות, בכי לפרקים, ריכוז ירוד, ומחשבות אובדניות.

 

ש - "אני בת 37 ואני סובלת מדיכאון. אני מניחה אני לא סתם מדוכאת, אלא שלדעתי אני בן אדם דיכאוני, כי זה חוזר ומופיע פעם אחר פעם בחיי, לפעמים יותר, לפעמים בפחות עוצמה. אין לי חשק לכלום, לא נהנית מכלום. אני עצובה, מרבה לבכות, אכפתי לי מבעלי ומהילדים אבל אין לי כוח אליהם. קשה לי. לפעמים לא מצליחה לקום בבוקר מהמיטה. הבקרים קשים במיוחד, ההרגשה איומה. אני זוכרת שהרגשתי ככה עוד בהיותי ילדה. אתה יכול בבקשה להנחות אותי? "

 

ת - 'נראה שבמקרה זה, יש לשקול שילוב של טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי נוגד-דיכאון (שייקבע על ידי פסיכיאטר).